לאהוב, לאכול, להבין
אכילה היא נושא מרכזי בחיינו ובחיי המשפחה. היא מתרחשת כל יום, כמה פעמים ביום, והיא מקור של הזנה, בריאות, הנאה וקשר.
כמו בכל דבר אחר שאני מלמדת בגידול ילדים, אני מתמקדת רק במה שתלוי בנו. מה שתלוי בנו זה ליצור סביבה בה יש התייחסות מיטיבה לאוכל ולמשקל הגוף.
כשתינוק רעב בוכה ומאכילים אותו, נוצר האמון הבסיסי שלו באחרים ובעולם.
האכלה לפי הצורך היא ההתאמה של ההורים למנגנון הרעב והשובע של הילד: להאכיל כשהוא רעב ולהפסיק כשהוא סוגר את הפה או מסובב את הראש.
הרצון “לדחוף” עוד כפית אחת, ליתר ביטחון, שנדע בוודאות שהוא שבע, היא התחלת השיבוש של המנגנון העדין הזה, שגורם לנו להפסיק לאכול כשמרגישים תחושת שובע נעימה.
להאכיל בקצב אכילה איטי. להפסיק מיד כשהתינוק מסובב את הראש.
תעשו ניסוי על עצמכם/ן: תניחו את המזלג לאחר הביס. שימו לב שבאופן אוטומטי, מבלי שתצטרכו לחשוב על זה, קצב הלעיסה מאט. כשהקצב איטי יותר, אנחנו מאריכים את ההנאה מהטעם. במקביל, אותות השובע מגיעים, אנחנו מרגישים מלאים ולאט לאט נבחין שנאכל פחות. זאת אומרת, קצב אכילה איטי שמושג על ידי הנחת המזלג או הכפית לאחר הביס, מכפיל את ההנאה מהאוכל ומקטין את הכמות לכמות הנכונה. כשאתם מאכילים, לא לחכות עם “האווירון על המסלול”. לחכות שהתינוק יבלע את האוכל ויעשה סימן שהוא מוכן לביס הבא.
לשאוף לאכילה עצמאית ככל שניתן.
לא צריך לסיים הכל,
ולא לשבח על סיום הצלחת, אלא על אכילה לשובע: “שבעת, היה נעים, היה טעים. יופי”.
לא לתת אוכל כנחמה, כהרגעה, כהסחת דעת, לא כפרס ולא כעונש, לא כתשובה לשעמום או לאכזבה.
אכילה רגשית היא אכילה שאינה קשורה לצרכים שלנו, אלא נוצרת מהקשרים שאנחנו עושים בין אוכל לבין מצבים רגשיים שונים. הילדה בוכה- קחי עוגייה, משעמם- חטיף, התנהגתם יפה- מגיע לכם קינוח, לא התנהגתם יפה- אין קינוח.
חוויות ורגשות שליליים הם חלק מהחיים של כל אחד, ולא צריך לסתום אותם. צריך לחוות אותם עד שיעברו, יעובדו, או נתגבר עליהם. הדרך הנכונה ביותר להגיב לרגשות קשים היא עם נוכחות אמפטית. בלי דרמה: “זה קשה, זה לא נעים, עצוב, כואב”.
אכילה רגשית היא אכילה שמקושרת להפגת רגשות לא נעימים כמו עצב, בדידות, שעמום, כעס, תסכול… וגם עייפות.
כשנותנים אוכל כתחליף לנוכחות, הכלה או שהייה ברגש, הכאב לא נפתר ולא עובר, אלא מושתק על ידי הנאה בסיסית, ולא מתפתחת היכולת לעיבוד רגשות ולהתגברות.
זה אומר, הורים יקרים, שאני לוקחת מכם מכשיר לסיפוק צרכים מידי של הילד וסתימת פיות תרתי משמע. עליכם להיות שם, לשאת את הבכי, התסכול, הקושי ואי הנוחות של הילד/ה, בלי שסתום מהיר ויעיל. להיות ולהכיל. זה לא נעים, אבל זה חשוב.
תחשבו על כך שסתימת כאב עם חומר הוא אימון להתמכרות: כואב לי, אני לא יכולה לשאת את זה, אני עושה משהו או לוקחת משהו שמעלים את זה מהר ככל האפשר. אחר כך יש לי שתי בעיות: הכאב לא נעלם ויצירתי דפוס של התמכרות, שגם עליו צריך יהיה להתגבר בעתיד.
יצירת עונג מגדילה את הכמיהה לעונג, לסיפוק מידי, וככל שהכמיהה גדולה יותר, יותר קשה לעמוד בפניה. זה לא עניין של כוח רצון, כמיהה היא כוח עצום שבלתי אפשרי לעמוד בפניו. תנסו בעצמכם, לרגע, לא להשתמש במה שאתם משתמשים כשאתם מרגישים רגש שלילי, לא לעשן, לא לאכול, לא להיכנס לפייסבוק או למשחק…
אתם רוצים לבקש את זה מילד/ה?
כמו כל דבר אחר בהורות, מה שקל ונוח להורים כאן ועכשיו, יהפוך לבעיה גדולה יותר בעתיד.
מה עוד כדאי לעשות?
- לנתק אוכל מכל הקשר פרט לרעב ושובע.
- להציע אוכל מגוון ובריא, צבעוני ומפתה.
- להכין עם הילדים והילדות את האוכל.
- כשמתארחים ילדים נוספים אפשר להציע צלחת צבעונית של ירקות ופירות.
- לקיים ארוחות משפחתיות מסודרות בהן גם ההורים יושבים.
- זו לא מסעדה שכל אחד מזמין מנה שונה, כולם אוכלים את מה שיש.
- להפוך את הארוחה למפגש משפחתי מעניין ומזין, בלי מסכים, אפשר שכל אחד ישתף משהו שקרה לו היום, משהו טוב ומשהו פחות טוב, לשתף, להתייעץ, ולספר בדיחות.
יש עוד הרבה רעיונות שיכולים לעזור לקדם אכילה טובה, כמו לא להשאיר אוכל על השיש, להשתמש בצלחות קטנות, לא להכניס שתייה מתוקה הביתה וכד’.
כל משפחה צריכה למצוא את הדרך שלה ואת מדיניות החטיפים והממתקים. אין טעם למנוע את ההנאה שבהם, לא לעשות מזה עניין גדול.
כשמדברים על בריאות, נושא הפעילות הגופנית הוא חשוב ביותר: צאו לגינה, לשחק, לטייל, לרקוד, לזוז. גם במחשב אפשר למצוא פעילות גופנית.
אך זכרו, לא לנסות לשלוט במשהו שהוא בתחום האחריות והחופש של הילד. התפקיד שלנו נגמר בלהדריך, להיות מודל, להציע סביבה בריאה ומאוזנת, ולאהוב אותם בכל מצב ובכל משקל.
כשילדים אוכלים מעט מדי, זה קשור בדרך כלל לרגישות יתר לריחות, מרקמים וטעמים, (במקרה זה יש לאבחן ולמצוא דרכים לטיפול אצל בעל/ת מקצוע מתאימ/ה), או שמדובר במאבק כוח.
הילד לומד שעל ידי סגירת פיו הוא שולט בהורים ביד רמה. במקרה זה, עליכם לפנות להדרכת הורים, על מנת ללמוד כיצד לסגת ממאבק הכוח ולאפשר לילד למלא את המשימה בעצמו למענו ולא נגדכם.
במידה וזה לא עוזר יש לפנות למומחית או מומחה בתחום של אכילה.
השמנה של ילדים
מחלה? מגפה? פגם? גנטיקה?
גידול מספר האנשים, לרבות ילדים עם עודף משקל מצביע על כך שזו סוגיה חברתית רחבה, ולא בעיה משפחתית או אישית. קצב החיים המסחרר לא משאיר זמן להקדשת תשומת לב להזנה כפי שהיה ראוי לעשות, והתפתחה תרבות של מזון מהיר גם בבית: אכילת מזונות מוכנים ומהירים, לפעמים מול המסך. ובכל זאת, כשלילד יש עודף משקל, ההורה מואשם בהזנחה.
מה שאומר עכשיו אולי יפתיע אתכם, ירגיע או יעצבן, תלוי מה חשוב לכם.
הדבר החשוב ביותר שעל הורים לעשות כשלילד יש עודף משקל זה לקבל אותו כפי שהוא. מתוך אהבה, הורים רוצים שלילד יהיה טוב. כך, הורים פוגעים בילד, כשהמסר הוא שעליו להשתנות כדי שיהיה ניתן לאהוב אותו.
התפיסה החברתית של אדם שמן היא מאוד מעוותת. מייחסים להם עצלנות, חוסר שליטה עצמית, ותכונות שליליות אחרות. קיימת תופעה שנקראת שמנופוביה, ויש הפליה גדולה כלפי שמנים בחברה. הילד מפנים את היחס השלילי, המפלה והפוגע, ומאמין שהוא ראוי לו.
לעתים אפילו הורים מרגישים דחייה, קשה להם לגעת ולאהוב את הילד, והילדים מפנימים את היחס הזה.
פגיעה בערך העצמי היא פגיעה שעלולה להשפיע על חייהם, וייקח להם שנים לשקם אותה. לכן, עלינו לעשות כל מאמץ שלא יחוו את זה בבית. אין תינוק או פעוט ששונא את עצמו. כל תינוק, לא משנה גודלו, מתבונן על עצמו במראה בהנאה רבה. דחייה עצמית זה דבר נלמד.
רק שינוי חברתי יפתור את בעיית האכילה הלא בריאה
קודם כל שינוי בחקיקה מה מותר למכור לילדים. שלא יהיו ממתקים וחטיפים בחנויות שלא קשורות למזון, שלא יהיו פרסומות סמויות, שאנשים שנתפשים כדמויות סמכות להדרכת הורים לא יפרסמו מאכלים לא בריאים, חטיפים וממתקים.
בשלטי החוצות, במשחקים ובטלוויזיה צריכים להיות אנשים בכל מיני גדלים, מהמגוון האנושי, כך שנתרגל לכל מיני משקלים ולא רק לדמויי דוגמנית על.
שנית, החברה צריכה לשנות את היחס לאדם בלי קשר למשקלו, כמו שלא מתייחסים לצבע עיניו. עומד מולי אדם, עולם ומלואו. שמתם לב שאנחנו והחברה שוקלת ומודדת אותנו?
אנשים אומרים אחד לשני, רזית, לא? איזה יופי!
דבר שלישי: ילדים רואים את ההורים במלחמה עם המשקל, אבל זה עוד כלום כשהם רואים את השנאה העצמית כשהם לא במידה הרזה, או השמחה המטורפת כשמרזים.
להפסיק להתייחס למשקל של אחרים ושל עצמנו כמדד לערך, להצלחה ולאושר.
ללמוד להתייחס ולדבר אחרת על אוכל. איילת קלטר ציינה שכולנו מדברים ברמת שפת אם את שפת הדיאטה, שפת האיסורים, המדידות, האשמה וההשפלה. זו שפה שמביאה למחזורים של ניסיונות שליטה, התאפקות ומניעה, לזלילה ופיצוי.
היא מציעה גישה שונה לגמרי, שפת האכילה הקשובה, המחזירה את השמחה ואת האהבה לעצמנו בכל תחום ודרך אוכל בפרט. להתחיל להקשיב לגוף, לגלי הרעב והשובע, ללמוד לבחור וללמוד מהבחירות שלנו מה עושה לנו טוב ומה לא. בלי איסורים, בלי שיפוט.
מה עושים?
דוגמא אישית, קבלה ואהבה עצמית והנאה מאוכל, כבוד לאוכל ולעצמנו, לא לאכול שאריות, לא לאכול בעמידה, לא מול הטלוויזיה או עם ספר.
לקבל אותם, לאהוב אותם, לא לבקר, לא להעיר.
לשנות את הגישה של החברה כלפי שמנים, להרחיב את גבולות הקבלה והיופי.
כשהם מבקשים עזרה, להפנות אותם למטפלים בשיטת שפת האכילה שפיתחה איילת קלטר, כל מניעה והתאפקות יביאו למצב גרוע יותר.
כמה פנינים של איילת קלטר בספרה “יורדים מהמשקל”:
- כל אחד ראוי וזכאי ליהנות מהאוכל שאותו הוא אוכל ולאכול לשובע. להתענג מהאכילה, לשלב את החושים.
- אפשר וראוי לכבד ולאהוב את הגוף גם אם אינו תואם את “מודל הרזון”.
- לא כל האנשים נועדו להיות רזים, וזאת בשל התכונות הגנטיות שלנו.
- משקל הגוף אינו מהווה מדד להצלחה או לכישלון.
- לאושר אין משקל.
- משקל הוא לא עניין של כוח רצון והחלטה.
- אין שום שיטת אכילה שיכולה לגרום לנו לרדת ולשמור על המשקל.
- עליות וירידות במשקל פוגעות בבריאות.
- התעסקות במשקל ודיאטות משבשת את היחסים עם אוכל, עם הגוף.
לסיום:
אכילה היא מקור לחיים, לחיוניות, לתשוקה, להנאה ולקשר. חשוב לטפח איתה וסביבה מערכת יחסים מיטיבה, קשובה, חומלת ואוהבת, וכך לגבי המשקל שלנו ושל ילדינו.
תקשורת חיובית ואפקטיבית היא פשוטה וטבעית כשמבינים מה חשוב ומה רוצים להשיג.
אני רוצה להציע לך מתנה שתשפר את התקשורת בבית שלך בצורה משמעותית: מיני קורס לצפייה מיידית בו אני מלמדת לבחון את האפקטיביות של התקשורת ההורית ומסבירה מה להפסיק לעשות ומה לעשות אחרת.
מיני קורס במתנה להורים משקיענים : יש לך את זה בחיובי?
צפית כבר במיני קורס המתנה?
בשל/ה לשלב הבא?
מזמינה אותך לאתגר פרויקט ההורות. המסלול המהיר למהפך בבית שלך:
- 291 צפיות
ד"ר אנאבלה שקד
מומחית בינלאומית לפסיכולוגיה אדלריאנית, מכשירה ומדריכה בכירה למטפלים, ומדריכה הורים לגידול ילדים עם ביטחון עצמי, אומץ, אופטימיות ואקטיביות.
בעלת ניסיון של מעל 30 שנה עם אלפי משפחות בארץ ובעולם.
ספרה “לקפוץ למים, מהימנעות להשתתפות מלאה בחיים” הפך לרב מכר וייצא לאור בעולם דובר הספרדית בשנת 2024.
מוזמנים לשתף
מעבר בין פוסטים
להצטרפות לקהילה של ד”ר אנאבלה שקד
אימא שכולה אהבה
את אדווה הכרתי לא מזמן- אבל בעידן אחר.
נפגשנו בבית של יעל (כן, הוא קיים), בו יעל מרום רוקמת חיבורים בין א.נשים, וחיבורים בין א.נשים לתפקיד ולמקום עבודה שחלמו עליו.
מיד נוצר בינינו קליק אישי וערכי, רקמנו תוכניות וחיבורים נוספים.
הנקמה הכי טובה
הסוף לשוד הגדול
אורח בפודקאסט מצליח מאוד,
שהוא בעצמו בעל פודקאסט מצליח עוד יותר נשאל בסוף הפרק:
“מה שלוש העצות הטובות ביותר שלך למאזינים?” הראשונה הייתה: “לקרוא ספרים”*.
איזו עצה מדהימה! אפשר ליישם אותה בקלות…
אם מפסיקים להאזין לפודקאסטים.
איך אומרים “איזו סתומה הייתי” באנגלית?
יש מילה ממש מיוחדת באנגלית שאין לה תרגום מילולי לעברית והיא-Hindsight הפירוש של היינסייט הוא: הבנה של אירוע או של סיטואציה- בדיעבד. לפעמים מתבהר לנו דבר מה, וברגע שמבינים אותו נתפס כשקוף, מובן מאליו, פשוט ובנאלי,
שנוצרת הרגשה כאילו הייתי אמורה לדעת את זה כל הזמן,
שזה היה אידיוטי לא לראות,
לא להבין את זה.
אבל אי אפשר היה לדעת או להבין את זה קודם.
מה ההבדל בין רוטווילר לאימא פולניה?
או
אחרי המריבה
השבוע ישב מולי זוג אחרי מריבה. הם יצאו כפי שבאו: כועסים, פגועים, ו(בטוחים ש)צודקים. לא הצלחתי לעזור להם לראות את חלקם בסיפור, לעורר אמפטיה כלפי השני או להתגמש. אז מה ההבדל בין רוטווילר לאימא (או מטפלת) פולנייה? הרוטווילר בסוף מרפה. אני לא. לא הצלחתי להירגע. אני מאמינה שכל פגישה טיפולית צריכה ליצור תובנה ותנועה.
בין פרפקציוניזם למצוינות מאובססיה מיותרת לתרומה
בשנת הלימודים השלישית בבית הספר לפסיכותרפיה במכון אדלר יש קורס מתקדם בשם “הדרכה חיה”. בכל שבוע, אחת הסטודנטיות מביאה מטופל/ת מהקליניקה שלה למפגש שמתקיים מאחורי מראה חד כיוונית, ואני מדריכה אותה בלייב. לאחר המפגש הטיפולי המטופל מוזמן להיכנס לחדר הלימוד ולקבל עידוד מהמשתתפות. בסוף אני מנסחת עבורו ועבור המטפלת שלה מסר טיפולי.
לגור בשכונה (המקצועית) הנכונה.
מהנפש למדינה בספר שלי תיארתי מטאפורה שבאמצעותה אני מעודדת לקוחות לאחר התמוטטות, מכל סוג: “בעיניי, חייך דומים לעיירה שפקדה אותה רעידת אדמה חזקה. העיירה נהרסה
לטנגו צריך אחד/ת. שמוביל/ה.
מהנפש למדינה בספר שלי תיארתי מטאפורה שבאמצעותה אני מעודדת לקוחות לאחר התמוטטות, מכל סוג: “בעיניי, חייך דומים לעיירה שפקדה אותה רעידת אדמה חזקה. העיירה נהרסה
הינה העודף שלך
אולי הרגשת לאחרונה (או חברה) עצב / חרדה / סטרס / יאוש / חוסר משמעות / “סתם” לא טוב…
אולי עצרת ואמרת “די! אני רוצה להרגיש טוב, לחיות טוב”.
הגעת לטיפול, מרחב פרטי וסודי שכולו בשבילך:
“מי למעלה מי למטה, רק אני, אני ואת/ה”
בימים מורכבים אלה בחרתי לשתף בשתי מחשבות: 1. מי שמלווה אותי תקופה כבר יודע/ת שאני מאוד אוהבת את הסופרת הצ’יליאנית איזבל איינדה. בספרה “סכום הימים”
גם למילים יש יחסי ציבור
למילה אהבה, למשל, יש יח”צ חיובי מטורף, מלא בקסם, עונג ועוצמה מסתורית. לעומת זאת, למילים כמו: “לעבוד על היחסים” – פחות. האהבה לבד הייתה אמורה
הורות- חובה זו זכות
כיצד לרתום ילדות וילדים לעזרה בבית ולמה זה כל כך כדאי לילדים יש הרבה זכויות, להגנה, לכבוד, לאהבה, להתחשבות ברגשות, למילוי הצרכים וחלק לא קטן
פגישה עם ארווין יאלום
ארווין יאלום הוא איש טיפול וסופר. אני מוקירה ומעריצה אותו. למדתי ממנו המון. כמה מספריו מורכבים מאוסף סיפורים טיפוליים שלו, הבולטים ביניהם הם “תליין האהבה”
פסיכותרפיה אחרת
פעם, לפני הרבה שנים, הסעתי מטופלת לרכבת בסוף הטיפול. היא הייתה חיילת, היה מבול. היא הייתה חייבת להגיע לבסיס בזמן. באותה תקופה עדיין קיבלתי הדרכה
רשיון לגנוב
כמו לבדיחות, לעידודים אין זכויות יוצרים,אפשר להשתמש בהם חופשי, ולהתאים אותם לאדם שלפנינו ולסיטואציה. דוגמה:פעם, לפני הרבה זמן, נכחתי בהדגמה טיפולית של מורתי ד”ר זיווית
איך הולך עם ההבטחות לשנה החדשה?
אחרי החגים שמח! איך הולך עם ההבטחות לשנה החדשה? כן, אלה שקיבלנו לאחר חשבון נפש עמוק בחגי תשרי. שאי אפשר להמשיך ככה, שאני חייבת, שאני
זה לא מורכב זה קשה
לפי הגישה האדלריאנית, יש רק דרך אחת לדעת מה אדם רוצה: להסתכל מה הוא עושה. “זה פשטני”, אומרים המבקרים, “אנחנו יצורים מורכבים, אמביוולנטיים, המציאות מורכבת”.
על חיי שנהיו כאוטיים להפליא
ב”מקרה”… בניוזלטר הקודם ששלחתי לקהילה שלי סיפרתי שחיי יצאו מאיזון. ליתר דיוק כתבתי “חיי כאוטיים להפליא”. עכשיו, לאחר כמה שבועות והרבה יזע ודמעות
השקר הנכסף נחשף- בין פתולוגיה לאושר נמצאת האמת
קצת היסטוריה (וגם רכילות) אברהם מסלו (1908-1970) למד פסיכולוגיה במטרה לשנות את העולם, מטרה שמעטים מחבריו למקצוע חלקו אתו אז. מסלו ביקר קשות את הפסיכולוגיה
לעלות על הבמה של החיים
הפוסט שהעליתי בפייסבוק בפורים גרם לי לחשוב.. אם הייתי קוסמת או מכשפה, והייתי יכולה להעניק לך שתי משאלות עבור ילדייך, מה תהיה המשאלה השנייה?
טיפולים מרעילים
התוכנית עובדה עסקה בשבוע שעבר במשפחת עוז. ליבי נכמר לנוכח הכאב העצום של הבת, של האב, של כל המשפחה. לעתים אנו מרגישים צורך לדעת מה
הורות מיטבית בתקופה קיצונית – קורונה שנה ג’
יצא לכם לראות את הבדיחה בפייס: “תודה על חודש ניסיון 2022, לא מעוניין להמשיך, מבטל את המנוי השנתי”? אבל לא משנה כמה תחפשו, הפעם לא
איזה תחושה עולה לך לשמע המילה משפחה?
מה האסוציאציה הראשונה שעולה בדעתך למילה משפחה? מה התחושה בגוף? מה הרגש? איזו פעולה היית רוצה לעשות? לא תמיד משפחה היא נמל מבטחים, מקום מרגיע,
אנשים לא יזכרו כלום, אבל הם/ן יהיו מי שהם/ן גם בזכות המפגש איתך, ואני אהיה מי שאני גם בזכות המפגש איתם/ן.
יש משפטים חכמים שנחקקים והופכים לאמרות או פתגמים. כמו בדיחות, הם כמו קפסולה שעוטפת מסר חשוב ורלוונטי לחיים, שנרצה להזכיר לעצמנו. לפעמים, משפטים אלה נעשים
האם ניתן לרפא פצעים עמוקים שנוצרו בילדות המוקדמת?
הצלחה היא פונקציה של אפקטיביות. אפקטיביות זה להשקיע את האנרגיה ואת המשאבים שלנו באופן, אשר משיג את המטרות שלנו. מילת המפתח בהגדרת אפקטיביות היא “מטרה”.
הספר שהוליד ספר
ספרי “לקפוץ למים” יצא בפברואר 2019, ומעבר לציפיות הפך לרב מכר. הספר עושה את עבודתו בעולם ועוזר לנמנעים ונמנעות ולמשפחות לצאת מהימנעות ולחזור להשתתפות מלאה
מגיע רגע בחיים שהמסקנות שלנו על עצמנו ועל החיים לא עומדת במבחן המציאות.
בהצהרת המשימה שלי בחיי המקצועיים כתבתי: “הייעוד המקצועי שלי הינו לאפשר לאנשים לחיות חיים מתוך חופש פנימי, משמעות, הגשמה ותרומה, באמצעות הפסיכולוגיה האינדיווידואלית של אלפרד
ילדות בטוחה
התחלה של ידידות מופלאה לפני כחצי שנה הזמינה אותי נורית ברוך, ממקימות עמותת “שירז למען הזאטוטים” להעביר הרצאה. עמותת שירז נוסדה להנצחת חייה ופועלה יוצא
סליחה, לא. התכוונתי!!!
“סליחה, לא התכוונתי” או “סליחה. לא. התכוונתי!”? הרהורים לקראת יום כיפור. הרוחניות שנופלת עלינו בחודש תשרי הכוללת חשבון נפש, סליחות, הבטחות והתחדשות טובעת בדרך כלל
וחיו באושר ועושר עד עצם היום הזה
כשאני שואלת הורים, בכל העולם, מה הכי חשוב להם שיהיה לילדים ולילדות שלהם כשיגדלו התשובה הראשונה שאני שומעת היא “אושר”. גם ילדות מאושרת, וגם חיים
ארבע הסכמות
תסכימו איתי ש… הספר “ארבע ההסכמות” מאת דון מיגל רואיס מציע דרך לחיים טובים יותר אם נסכים לארבעה דברים: לא להניח הנחות לא לקחת דבר
מילה של סבתא אדלריאנית
ארוחה עם הנכדה. הכנתי לליה, בת שנתיים, אוכל מזין וטעים. לא טעים כמו האוכל של סבתא יפה, אבל טעים מספיק לפי כל אמות המידה של
הבטחות עם כיסוי
הבטחות עם כיסוי הן כאלו שמניעות אותנו לפעולה אקטיבית ולקבלה עצמית. בני אדם מתפתים כל שנה להבטיח לעצמם הבטחות לשנה החדשה, וזאת לאחר חשבון נפש
לא צפויה ירידה בעומס החיים
אמצע אוגוסט, חם כרגיל, אך שלא כרגיל הציפייה לספטמבר, שהיוותה אופק של ירידה בעומס החום וחזרה לשגרה כלשהיא מעוררת יותר אי וודאות וחרדה מאשר הקלה.
החופש הגדול, החופש לגדול
כמו עונות השנה, גם החיים מתנהלים במחזורים. סופי השבוע הם הזמן למנוחה, להנאה ולטעינה. מפגשים משמעותיים, בילויים וטבע, כדי לחזור לשבוע של עשייה עם כוחות
טיפול לא זוגי
טיפול פרטני בסוגיות זוגיות הוא טיפול זוגי במעמד צד אחד. לפני כמה חודשים פנתה אליי ד”ר זיוית אברמסון וביקשה ממני ללמד במסגרת בית הספר לפסיכותרפיה
בית חרושת למפלצות…?
“העיקר שתהיה מאושר”. זאת הייתה הפילוסופיה של “העץ הנדיב”. והילד, שהיה אחר כך מתבגר, בוגר, וזקן, היה מאושר לרגע קט ואומלל כל שאר הזמן.
מי שזורע פחד, מגדל שנאה וקוצר אלימות
בימים אלה משודרת בערוץ 11 תוכנית בשם “העתיד כבר כאן” שמציגה פיתוחים מדעיים שנראו עד לא מזמן כמדע בדיוני. בכל פרק מראים כיצד התשוקה של
קירבה חברתית- זה כל הסיפור
האדם הוא ייצור חברתי. הקיום, השגשוג וההמשכיות שלנו, של כל אחד מאיתנו ושל המין האנושי, תלויים בשייכות לקבוצה ובשיתוף פעולה. נפש האדם מתוכנתת להתקשרות, לחברותיות
אחריות עצמאית
עצמאות היא אחת התכונות שאנחנו מאחלים לילדינו, בעיקר בחייהם הבוגרים. משמעותה היא היכולת לחשוב ולקבל החלטות בהתאם לערכים, ולפעול מתוך הנעה פנימית לקראת פתרון בעיות
ביקורת… בונה?
במקביל לכל מה שאנחנו עושים, חושבים או מרגישים, אנחנו ערים בצורה קיצונית לעליות ולירידות בתחושת הערך שלנו. אנחנו מחוברים באופן מטאפורי למד תחושת ערך (מת”ע)
בין ציות עיוור לבין “שיקפצו לי”
לא להתקהל? אמרו. אז מה? אני מחליטה עליי! ילדים שמקומם ברצף הילודה במשפחה הוא מספר 2 מאופיינים ברצון לאתגר מוסכמות, ואני לא יוצאת דופן בזה.
מה הלחץ?
אף אחד לא אמר לעצמו, בתחילת החיים הבוגרים: כשאהיה גדול, כשתהיה לי משפחה משלי, מה שאני הכי הכי ארצה בעולם זה להרגיש כל הזמן כאילו
אהבת נצח
טו באב הגיע ואני רוצה לספר לכם סיפור מתוך הקליניקה לפני כמה שנים הגיעה אליי מטופלת שבורת לב עקב פרידה, לאחר כישלון נישואיה השניים. שברון
יכולתי להיות אמא מושלמת, לולא ילדיי…
לפני שנולדו לי הילדים ידעתי בדיוק איך אגדל אותם: 360° ממה שעשו הוריי. ונחשו מה? 360° מעלות משגוי זה עדייו שגוי. המזל שלי היה שהגעתי
מדוע בעלי מקצוע מעולים לא עושים כסף?
תמיד ידעתי שאהיה עצמאית. הרבה זמן חשבתי שהרעיון התגבש בגיל ההתבגרות כשקראתי את מרקס שחילק את החברה למדכאים, מדוכאים ועצמאיים. היה נדמה לי שזו הקבוצה
ריחוק משפחתי? רק כמוצא אחרון
משפחת המוצא היא נקודת ההתחלה שלנו, הבסיס שממנו אנחנו יוצאים אל העולם, ובמקרה הטוב היא מקום בו ניתן לחזור אליו להיטען, להתעודד, להיתמך בעת צרה,
לאהוב, לאכול, להבין
אכילה היא נושא מרכזי בחיינו ובחיי המשפחה. היא מתרחשת כל יום, כמה פעמים ביום, והיא מקור של הזנה, בריאות, הנאה וקשר. כמו בכל דבר אחר
מגדל אור
סיפור לחג בלב הים, בלילה סוער, קצין בכיר על אנייה גדולה של צי ארה”ב מבחין באור ספינה אחרת במרחק מסוכן מספינתו. הוא לוקח את
אגדה לחנוכה
לפני הרבה הרבה שנים, בממלכה רחוקה, חי מלך טוב.למלך היו שלוש בנות.חייו עברו בנחת ובעשייה למען עמו.כשהרגיש המלך שסוף חייו קרב, התלבט למי מבנותיו יוריש
לכי! שנת 2020
מסכנה, 2020, אף אחד לא סבל אותה… מזל שהיא נגמרה. בסרט “הרקולס” בגרסת וולט דיסני יש סצנה בה הוא נלחם נגד נחש אימתני. הרקולס מצליח
תהיה גבר גבר
מיהו הגבר המושלם במאה ה21? נראה שהיום, על פי ציפיות החברה, בעיניי נשים וגברים כאחד הגבר המושלם הוא: איש קריירה שמגיע הביתה בחמש אבא מעורב
ההורה הנדיב
הורות, המקצוע החשוב ביותר בחיינו, נמצא במשבר חסר תקדים. לנו הוא חשוב, כי הילדים הם הדבר היקר ביותר, אך הוא חשוב לחברה כי ההורות אמונה
החיסון (הנפשי) כבר כאן
מה הקשר בין אושר (או היעדרו) למערכת החיסונית? כיצד נחזק אותה בנו ובילדינו? באחד הסרטים של וודי אלן, אם אני לא טועה “חנה ואחיותיה”, הוא
להציל את הסנדוויץ’
לכל מיקום בסדר הלידה יש יתרונות וחסרונות. כדאי לשים לב לכולם, אבל יותר מכל – לסנדוויץ’. נתחיל בתרגיל קטן. חשבו על עצמכם ועל האחים שלכם
למה חשוב לקום בבוקר
יום טיפוסי מתחלק לשלושה חלקים: תעסוקה, פנאי ושינה. איזון בין החלקים השונים הוא סימן ניכר של רווחה נפשית. החלק היצרני של היום מתחיל עבור רובנו
הכל בגלל הקורונה
בסוף מרץ נראה לי סביר לטעון שבסתיו כל זה יהיה מאחורינו. במציאות אלטרנטיבית (נורבגיה) זה יכול היה לקרות, אבל זה לא קרה. עכשיו נראה שזה
נתתם את הכל. ועכשיו – להמשיך בכל הכוח
איך להמשיך בכל הכוח לאחר שנגמר הכוח? בתחילת משבר הקורונה חשבתי (אולי רציתי לחשוב) שמדובר בספרינט. זבנג וגמרנו. הכל עצר, הכל התהפך, אבל אם ניתן
לא תאמינו, שוב יש בחירות
שישים שניות על פוליטיקה, ואחר כך אדבר על נושא שאני מבינה בו יותר: הפסיכולוגיה האינדיווידואלית. ההשפעה של אזרחים במדינה דמוקרטית מסתכמת בפתק אחד אחת ל… כל
מאי אפשר לאי ששמו אפשר
החיים שלנו הם השתקפות של ההחלטות שלנו. כדי שנוכל לפעול ביעילות, אנחנו לא מחליטים בכל רגע מה התשובה המתאימה ביותר לסיטואציה שלפנינו. החלטנו פעם, ואם
תמיד חשבתי שאין לי זמן. עכשיו גיליתי שאין לי כוח רצון.
תמיד חשבתי שאין לי זמן. עכשיו גיליתי שאין לי כוח רצון”. המשפט הזה נשלח אליי בווטסאפ במסגרת המצווה הידועה להעלות חיוך בפני אהובנו המבודדים. לעתים
בוחן פתע ביחסים
הרווחה הנפשית שלנו תלויה, בראש ובראשונה, באיכותן של מערכות היחסים שלנו. איכות מערכות היחסים שלנו תלויה, בראש ובראשונה, ברצון וביכולת שלנו להתחשב, דהיינו לקחת בחשבון
הורות מתחשבת…מדי!
הרווחה הנפשית שלנו תלויה, בראש ובראשונה, באיכות של מערכות היחסים שלנו. איכות מערכות היחסים שלנו תלויה, בראש ובראשונה, ברצון וביכולת שלנו להתחשב באחר, דהיינו לקחת
מה עושים כשהרכב ממול מסנוור?
כשהרכב ממול מסנוור ולא נענה לאיתותים שלנו להנמיך אורות, אנחנו יכולים להסתכל הצידה, או להסתכל מעבר, אל הנקודה שבה האיום מאחורינו. במצב הנוכחי יש שתי
צעדים ראשונים בדרך מהימנעות להגשמת חלום
להגשים חלום – זה נשמע מאוד מרגש, אבל גם רחוק. כשהפער בין המציאות לחלום הוא גדול מאוד, במקום להתמלא באנרגיה לצאת לדרך אנחנו נוטים להישאר
